חיזוק בניינים נגד רעידות אדמה

בשנים האחרונות גוברת המודעות לחשיבות של חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. מומחים מעריכים כי בכל כ-80 עד 100 שנה מתרחשת באזורנו רעידת אדמה חזקה, בעלת פוטנציאל קטלני. מדי כמה שנים מתחוללות בארץ ובאזור רעידות אדמה קטנות. הסיבה לתדירות הגבוהה של רעידות אלו היא צמידותה הגיאוגרפית של מדינת ישראל לבקע הסורי אפריקאי ממנו משתחררת אנרגיה הקשורה לתזוזת לוחות טקטוניים. רעידת האדמה החזקה האחרונה פגעה קשות בצפת, ברמלה, בלוד ובשכם, התרחשה בשנת 1927, ומומחים מעריכים כי רעידת האדמה החזקה הבאה היא רק עניין של זמן.  בכדי להמנע ממצב של אסון בקנה מידה המוני לכשתתרחש הרעידה החזקה הבאה, ראו הרשויות לנכון לעודד חיזוק של מבנים קיימים כדי שיוכלו להחזיק מעמד בעת רעש אדמה חזק.

בשנת 1975 נכנס לתוקפו התקן הישראלי 413 שעניינו תכנון מבנים לעמידות בפני רעידות אדמה. מבנים ובניינים שנבנו אחרי 1980, נבנו על פי תקן זה ולכן נחשבים מוגנים יחסית ומוכנים “לספוג” רעידת אדמה. בתים שנבנו לפני כן, ובעיקר בניינים גדולים, נחשבים מועדים יותר לפורענות, כלומר בלתי מוגנים במידה מספקת מפני רעידות אדמה. ריכוזי ערים, שבהם יש מספר רב של בניינים גבוהים יחסית, נמצאים אף הם בסיכון גבוה, מכיוון שבעת רעידת אדמה עלול להתרחש בהם נזק מצטבר (בניין קורס על בניין, הבניינים מאוכלסים באנשים רבים וכו’). מסיבה זו מקדמות הרשויות את חוק תמא 38, על סעיפיו השונים, אשר נועד לתמרץ קבלנים ובעלי דירות לחזק בניינים קיימים מפני רעידות אדמה, תוך שיפוץ הבניין ובניית תוספות המשמשות כתמריץ כלכלי.

כיצד מחזקים בניין קיים נגד רעידות אדמה?

חשוב להבין שכל מבנה הוא שונה ועל כן יש להתאים את שיטת החיזוק למבנה: לאופן בנייתו, לחוזק היסודות שלו, למידותיו וכו’. זו הסיבה שכל תהליך של חיזוק מבנה מתחיל בסקירה של מהנדס בניין (או מהנדס קונסטרוקציה), אשר מתוודע לבניין ומתאים לו את שיטת החיזוק האופטימלית.

אחת הדרכים הבסיסיות לחיזוק מבנים היא שימוש בחומרי הבנייה החזקים ביותר העומדים לרשותנו: פלדה או בטון מזוין. הרעיון הוא ליצור רשת או סביבת תמיכה שתחזק את המבנה ואת יסודותיו ותאפשר לו להישאר איתן בעת רעש אדמה. אפשר לעשות זאת בכמה דרכים: יציקת בטון לאורך המבנה וסביבו המאפשרת לחזק את אחיזתו בקרקע; הצבת מסגרות תומכות של בטון או פלדה מחוץ למבנה, סביבו ובתוכו; שימוש בחגורות פלדה להקפה של נקודות קריטיות מבחינה מבנית, כך שיתמכו בהן באופן נקודתי; חיזוק קומת העמודים באמצעות קירות הקשחה מבטון מזוין; עיבוי יסודות המבנה על ידי יציקת בטון ופלדה; ועוד. כדי לדעת לא רק איזו שיטת חיזוק מתאימה למבנה, אלא אילו שיטות אפשריות, יש צורך בבחינה יסודית של המבנה. במקרה שרוצים לחזק את היסודות למשל, יש לוודא שאפשר להגיע אליהם בצורה בטיחותית.

דרך נוספת, אשר ממומשת בעיקר באמצעות מיזמי תמ”א 38, היא חיזוק מבנים באמצעות תוספות בנייה. נהוג לחשוב שתוספות למבנה עלולות להחליש אותו בשל העומס הנוסף המופעל עליו, אולם תכנון הנדסי קפדני ונכון מונע זאת, מכיוון שכאשר התוספות נשענות או “מולבשות” על אלמנטים הנדסיים במעטפת המבנה, ולא בבניין הקיים, הן דווקא מחזקות אותו. לא כל תוספת בנייה מחזקת מבנה קיים, אולם תכנון הנדסי נכון יכול להשתמש בתוספות הבנייה לשם ייצוב המבנה. למשל תוספת של מעליות כרוכה בהוספה של פיר מעלית יצוק מבטון מזוין, אשר מייצב את המבנה ומחזק אותו. גם ממ”דים, שנוספים למבנה, נותנים את אותו אפקט של ייצוב.

תהליך של תמ”א 38 הנו מורכב הן בשל ריבוי הגורמים המעורבים בו (דיירים, חברה קבלנית, עיריה וכו’) והן בשל הידע המקצועי הרב הנדרש בו כבר בשלבים מוקדמים של הייזום. אחד הנושאים להם חשיבות קריטית בתהליך הוא ההתקשרות עם חברה קבלנית אמינה ובעלת יכולת ביצוע. קיימות מספר חברות רציניות בשוק, דוגמת אקוסיטי להן התמחות וניסיון מוכח בפרוייקטים של תמ”א 38. הייתרון בבחירת קבלן ידוע ומנוסה הוא הידיעה כי ביכולות לבצע את הפרוייקט בצורה מוצלחת תוך עמידה בלוחות הזמנים. החיסרון הוא עלות גדולה יותר בד”כ אשר תבוא לידי ביטוי בדרישה לקבלת שטחים גדולים יותר במבנה המשופץ.