בית משותף הוא בית המכיל מספר דירות – שתיים או יותר – ונרשם בפנקס הבתים המשותפים על פי חוק המקרקעין משנת תשכ"ט – 1969. בית משותף מכיל רכוש שהוא משותף לכל או חלק מהדיירים ואינו שייך בלעדית לאף אחד מהם כגון חדר מדרגות, חצר וגג.
ועד הבית
ועד הבית היא נציגות של בעלי הדירות בבית משותף והיא רשאית לדאוג לניהול תקין של הרכוש המשותף ולייצג את בעלי הדירות כולל להיות מורשית חתימה בהתקשרות חוזית ובייצוג משפטי בשם כל דיירי הבית. נציגות זו מחויבת לפעול על פי תקנון הבית והיא מונה על פי חוק – סעיף 65 לחוק המקרקעין – בין אחד לחמישה נציגים. לרב מקובל בבית משותף שועד הבית יבחר מקרב דיירי הבית, אך קיימת גם אפשרות לשכור נציג בשכר.
תקנון הבית
אחת הפעולות הראשונות אותן על בעלי הדירות בבית משותף לעשות הוא לקבוע תקנון על פיו יתנהל הבית (סעיף 61 לחוק המקרקעין). במידה ותקנון כזה לא הוסכם, התקנון הקובע הוא התקנון המופיע בתוספת לחוק המקרקעין על פי סעיף 64. סעיף 62 לאותו חוק קובע שבמידה ודיירי הבית חיברו תקנון לניהול הבית – הם רשאים לתת לתקנון זה כל תוכן שמתאים במקרה שלהם.
במידה ודיירי בית משותף חיברו תקנון שאיננו תקנון ברירת המחדל המופיע בתוספת לחוק, עליהם לרשום את התקנון. בכל מקרה התקנון המקורי מחייב את בעלי הדירות שהיו בזמן שהתקנון חובר – גם אם הוא לא נרשם. אולם, במידה והתקנון לא נרשם – תקנון זה לא יחייב דיירים חדשים שנכנסו לגור בבית משותף לאחר חיבור התקנון.
על מנת לשנות את תקנון הבית שחובר נדרש רוב של שני שליש בעלות על הרכוש. המשקל היחסי בין הדיירים השונים נקבע על פי חלקם ברכוש כך שבמידה וגודל הדירות אינו זהה, משקל בעל הדירה הגדולה יותר גדול יותר ממשקל בעל דירה קטנה יותר
השתתפות בהוצאות
בעל דירה בבית משותף חייב בהשתתפות בהוצאות הדרושות לניהול ותחזוקה של הרכוש המשותף. חלקו של בעל הדירה הוא בהתאם לתקנון שנקבע על ידי בעלי הדירות, ואם אין כזה או שאין איזכור לכך בתקנון – חלקו בהוצאות שקול לחלקו היחסי ברכוש המשותף.
ההוצאות שנהוג לגבות עבורם תשלום נקראים מסי ועד והם כוללים בין היתר תחזוקה של הגג והחצר (במידה והם אינם רכוש פרטי של אחד מבעלי הבתים), הוצאות ניקיון, הוצאות ביטוח צד ג', ביטוח ותחזוקה שוטפת של מעליות ומתקנים משותפים, תשלום חשבונות עבור צריכה משותפת, תיקוני תחזוקה לצנרת משותפת, תאורה וכו'.